החלטה בתיק ע"א 2630/07

1.         בפניי בקשת המערערת לביטול החלטת בית המשפט מיום 6.6.07 (כב' השופט שילה), בה הורה בית המשפט על מחיקת הערעור מחמת אי הפקדת ערובה על-ידי המערערת (להלן - ההחלטה למחיקת הערעור).

הרקע וההליכים :

2.         ביום 8.5.07 נשלחה לב"כ המערערת הודעת בית המשפט, לפיה בהתאם החלטת כב' הרשם, על המערערת להפקיד בבית המשפט ערבון בסך 15,000 ש"ח בתוך 30 יום מיום המצאת ההודעה (להלן - ההחלטה הראשונה).

מספר ימים לאחר ההחלטה הראשונה, ביום 17.5.07, נתנה כב' השופטת גרסטל -ס"נ (כתוארה דאז) החלטה בה הורתה כי קדם הערעור יישמע ביום 10.6.07, וכן קבעה בהחלטה זו כי " אם לא יופקד הערבון לפני הדיון המקדמי, יירשם הערעור לדחיה ארבעה ימים לפני המועד הקבוע לדיון המקדמי, ללא כל הודעה נוספת" (להלן - החלטת כב' השופטת גרסטל). דהיינו, בהתאם להחלטת כב' השופטת גרסטל, היה על המערערת להפקיד את הערבון עד ליום 6.6.07.

3.         אין חולק כי הערבון לא הופקד על-ידי המערערת במועד שנקבע בהחלטת כב' השופטת גרסטל, ועל-כן ביום 6.6.07 ניתנה ההחלטה למחיקת הערעור, בה נקבע כי מאחר וחלף הזמן להפקדת הערבון, הערעור נמחק ללא צו להוצאות, וישיבת קדם הערעור בטלה.

4.         ביום 7.6.07 הגישה המערערת בקשה דחופה לביטול ההחלטה למחיקת הערעור, בה טענה כי בהתאם להחלטה הראשונה, היה עליה להפקיד את הערבון בתוך 30 מיום קבלת ההחלטה, והחלטה זו התקבלה במשרדי ב"כ המערערת ביום 9.5.07. לטענתה ביום 6.6.07, 28 יום מיום המצאת ההחלטה הראשונה, ניסתה המבקשת להפקיד את הערובה בתיק בית המשפט, אולם בשל טעות שנפלה בכתב הערובה במספר התיק, סירבה מזכירות בית המשפט לקבל את כתב הערובה. ביום 7.6.07 הופקדה הערובה בתיק, כשלטענת המערערת, מדובר ביום ה-29 מיום המצאת ההחלטה הראשונה, ועל כן עתרה להורות על ביטול ההחלטה למחיקת הערעור ולהותיר את הדיון הקבוע על כנו.

5.         המשיב הגיש תגובה מטעמו, בה טען כי המערערת לא התייחסה כלל בבקשתה להחלטת כב' השופטת גרסטל, ולכך שהיה עליה להפקיד את הערבון עד ליום 6.6.07. לטענתו, הודעת המזכירות בדבר המועד להפקדת הערבון אינה החלטה שיפוטית אלא "הודעה מזכירותית", כלשונו, ומאחר והחלטת כב' השופטת גרסטל, החלטה שיפוטית היא, "גוברת" החלטה זו על הודעת המזכירות. כך גם טען המשיב כי החלטת כב' השופטת גרסטל ניתנה לאחר הודעת המזכירות, ובשל כך, מבטלת היא את ההחלטה הראשונה. בנוסף טען, כי המבקשת לא תמכה טיעוניה העובדתיים בתצהיר, כפי שגם לא עמדה בנטל המוטל עליה - ליתן הסבר משכנע וסביר למחדלה ולהראות כי סיכויי הערעור גבוהים ומצדיקים את ביטול ההחלטה. לטענתו, מדובר בבקשה קצרה ולקונית, ואין בה כדי ליתן הסבר משכנע לאי הפקדת הערבון במועד שנקבע.

6.         בתשובתה לתגובת המשיב, טענה המערערת כי על אף טענות המשיב בתגובתו, אחרי הכל אין מדובר באיחור משמעותי, וגם לא נגרם למשיב נזק בגין איחור זה. כמו כן ציינה כי רק לאחר קריאת טיעוני המשיב בתגובתו, הייתה ערה לקיומה של החלטת כב' השופטת גרסטל. לטענת המערערת, סברה לתומה כי המועד שבו עליה להפקיד את הערבון הינו בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה הראשונה, דהיינו, ביום 9.5.07, וכלל לא הייתה מודעת להחלטת כב' השופטת גרסטל. יוער כי לכתב התשובה צרפה המערערת תצהיר המאמת את טענותיה העובדתיות אשר פורטו בבקשתה.

דיון :

7.         מטרת הפקדת הערבון הינה לשמור על האיזון שבין זכותו של המערער להשיג את פסק דינו של בית משפט קמא לבין זכותו של המשיב שלא ייצא נפסד במקום בו יידחה הערעור ולהבטיח שיוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו בדחיית הערעור (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מ(2) 383; רע"א 140/06 אמיקו טורס בע"מ נ' אבדר הסעות והשקעות בע"מ, פ"ד מד(2) 383).

תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנה) קובעת: " לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". התקנה נועדה להגן על המשיב ולהבטיח כי אכן לא יתקיים דיון בערעור טרם שהופקדה הערובה, כך גם יובא ההליך לסיומו ביוזמת בית המשפט. תקנה זו משקפת אם כן את האיזון הראוי בין זכותו החוקתית של המערער כי ערעורו יתברר לבין זכותו של המשיב כי לא ייגרם לו נזק וכי ההליך בעניינו יגיע לכדי סיום במקרה בו נזנח ההליך על-ידי המערער (ראו: רע"א 9630/06 א.ד.א. יזמות בע"מ נ' מולטיקו ניהול נכסים (1993) בע"מ).

נוסיף כי הוראת התקנה מגשימה גם את האינטרס הציבורי - מניעת שיבוש הליכים ובזבוז זמן שיפוטי יקר, הואיל ו" שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730).

עם זאת, וכפי שנקבע בע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים, פ"ד נו(1) 865, יש להפעיל את סמכות הדחייה שבתקנה באופן מידתי, תוך שמירה על האיזון בין הפגיעה האפשרית במערער, במידה ותידחה בקשתו לביטול ההחלטה דחיית/מחיקת ההליך בשל האיחור בהפקדת הערבון, לבין הפגיעה האפשרית במשיב עקב מחדלו של המערער (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם). ודוק, הפרת הכללים הדיוניים אינה צריכה להיות זו אשר תכריע את ההליך השיפוטי, ובמקום בו ניתן לתקן את התקנה בלא פגיעה בצד שכנגד, יש להעדיף ולעשות כן (ראו: בש"א 10350/01 משה מור נ' פלסטין פלנטיישנס בע"מ). לכן במקום בו לבעל הדין קיים הסבר המניח את הדעת למחדלו, לא יהיה מקום להפעיל את הסמכות הקבועה בתקנה.

8.         גם אם נתעלם מהסבר זה או אחר של המבקשת, אין חולק כי הערבות הומצאה לתיק מיידית לאחר ההחלטה על מחיקת התובענה, ועוד טרם המועד שהיה קבוע לדיון המקדמי. ברור כי לא נגרם בנסיבות אלו כל נזק למשיבה ולמצער נזק שלא ניתן לפיצוי כספי.

אכן, המבקשת לא נדרשה לשאלת סיכויי הערעור, אולם בנסיבות דנן, הן ביחס למועד הפקדת הערובה והן לאשר אירע טרם לכן, דומה כי לא בגין כך יש לחסום דרכה הדיונית של המבקשת, ולמנוע יומה בבית המשפט. אין חולק כי באיזון האינטרסים במקרה דנן, גובר עניינה של המערערת כי ערעורה יישמע, במיוחד כשהמשיב לא הצביע בטיעוניו על אינטרס כלשהו נפגע מצדו, בשל האיחור הקל שבהפקדת הערבון (ראו: בש"א 3780/98 רוזן נ' רוזן, פ"ד נב(3) 625).

9.         עם זאת, יש לחייב את המבקשת בהוצאות בגין מחדליה, לרבות בשל אופן הגשת בקשתה.

10.        אשר על כן ולאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.

ההחלטה למחיקת הערעור מיום 6.6.07 בטלה.

המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וללא קשר לתוצאות הערעור.